שתלים דנטליים – מהם? ומתי הם נדרשים?

יש דברים, שגם אם היינו שמחים אם לא היו נדרשים כלל וכלל, במציאות לא ניתן להסתדר בלעדיהם. עבור לא מעט אנשים, שתלים דנטליים עונים על ההגדרה הזו בדיוק. הם נכנסים לתמונה, בדרך כלל, כמוצא אחרון, ומאפשרים לפה בו שן או שיניים שעברו נזק מהותי להמשיך לתפקד. הנה כל מה שחשוב לדעת על השתלים.

המאפיינים העיקריים של שתלים דנטליים

שתל דנטלי, ברמת ההגדרה, הוא התקן, לרוב עשוי טיטניום, שנועד להיות מושתל בתוך הלסת – ולהחליף בכך שן פגומה או חסרה. הצורה המסורתית של שתל זה היא כצורת דיבל, בעלת שתי הברגות: הברגה חיצונית, שמיועדת לעגן את השתל לעצם הלסת, והברגה פנימית שנועדה לחבר לשתל את חלקי השיקום. עצם העובדה שהמתכת אינה יוצרת תגובה כימית עם הגוף, מונעת, כמובן, זיהומים מסוגים שונים.

שתלים דנטליים מושתלים הלכה למעשה בהליך טיפולי המבוסס, בצורה המסורתית, על השמת השתל, כאשר עצם הלסת בונה את עצמה סביבו: הליך זה, כולל תקופת הקליטה, נמשך כחצי שנה. עם זאת, במהלך השנים נוספו לרשימה טכניקות שונות של השתלות שיניים, שבכוחן להביא לכך שהליך ההשתלה כולו יסתיים תוך יום אחד בלבד.

אחוזי ההצלחה של טיפולי ההשתלה

בסופו של דבר, ההצלחה של השמת שתלים דנטליים תימדד במספר אופנים. ראשית, יהיה זה פרק הזמן בו השתלים "מחזיקים מעמד", כלומר, ממשיכים להישאר במקומם, ולבצע את תפקידם נאמנה. העובדות מראות כי בקרב כ-95% מהמטופלים, השתלים נשארים חמש שנים לפחות, כשגם לאחר 20 שנה, הם נותרים בפיהם של כ-82% מבין המטופלים. כל התקופה, חשוב לשים דגש משמעותי על תחזוקה הולמת של השיניים, ועל מעבר של ביקורות תקופתיות, בהתאם להנחיית הרופא המטפל.

מן העבר השני, רשימת הסיכונים של שתלים דנטליים כוללת, בעיקרה, חוסר קליטה ראוי של השתל בעצם הלסת, מה שעלול להביא לשבר שלו, כמו גם לפגיעה באזורים סמוכים למקום השמתו. כדי להוציא תרחישים כאלה מתוך המשוואה, מושם דגש משמעותי על אבחון מקיף של מצבו של המטופל, ובחינת מבנה הלסת והשיניים שלו באמצעות בדיקת CT. עישון ואלכוהול אף הם פוגעים בתהליך, וצריכים לצאת מהמשוואה לכל אורך הדרך.